לשחזר מסלול דרך מחנות

במשפחות רבות, סיפור השואה של סבא או סבתא מצטמצם למשפט אחד: "הוא היה במחנות". לפעמים ידוע גם שמו של מחנה אחד, לפעמים נשמר מספר האסיר שעל היד, ולפעמים נותרו רק זיכרונות חלקיים.

אבל מאחורי המשפט הקצר הזה מסתתר לעיתים מסלול שלם: מקומות כליאה, מחנות עבודה, העברות בין מדינות ותחנות שהמשפחה מעולם לא הכירה.

איך אפשר לשחזר את המסלול הזה, עשרות שנים לאחר האירועים, כשכל מה שנותר הוא כמה מסמכים ורסיסי זיכרונות?

את התשובה לשאלה הזאת למדתי קודם כול דרך המחקר על סבי, יהודה (יודקה) פורטנוי.

הכול התחיל במסמך אחד

בשנת 2022, בן דוד שלי הזכיר בדרך אגב חומרים שקיבל מיד ושם והעביר אותם אליי. עד אז ידענו שסבא היה באושוויץ, בין היתר משום שעל זרועו היה מספר האסיר. אבל לא ידענו מתי היה שם, כמה זמן שהה במחנות, לאן הועבר ואיך שרד.

היו גם סיפורים משפחתיים. הסיפור שאני זוכרת במיוחד היה שסבא ברח ושרד עם הפרטיזנים ביערות. במהלך המחקר התברר שהסיפור הזה אינו תואם את המסלול שהצלחתי לשחזר.

אחד המסמכים הראשונים שפתחו בפניי כיוון חדש היה כרטיס ברשומות נפגעי המלחמה של הצלב האדום הפולני. הופיעו בו שני פרטים שהפכו לנקודת מוצא להמשך: מספר האסיר 123190 ותאריך הכניסה למאוטהאוזן–גוזן, 28 בינואר 1945.

לפתע כבר לא עמדו לרשותי רק זיכרון משפחתי ושם של מחנה. היה לי פרט שאפשר לבדוק, להשוות ולחפש בעקבותיו.

ממספר אסיר למסלול

המספר והתאריך אפשרו לי לפנות לארכיון של אתר ההנצחה במאוטהאוזן ולבדוק אם קיימים רישומים נוספים על סבא. כרטיס אחר הוביל אותי לפלוסנברג ולמחנה המשנה גרודיץ.

בתוך זמן קצר, מהתחושה שכמעט איננו יודעים דבר על המסלול שעבר, התגלו שלושה מקומות כליאה שלא הכרנו קודם.

כך מתחיל פעמים רבות שחזור של מסלול בתקופת השואה: לא ממסמך אחד שמספר את כל הסיפור, אלא מפרט קטן שמוביל למסמך נוסף, שמפנה למקום אחר ומעלה שאלות חדשות.

איך מחברים את חלקי הפאזל?

1. 1

   מתחילים במה שהמשפחה כבר יודעת

   נקודת הפתיחה היא תמיד הבית. שואלים אחים, דודים ובני דודים מה הם זוכרים ומה שמעו. בודקים אילו מסמכים, תמונות ומכתבים נשמרו במגירות. לעיתים פרט קטן, כמו שם של עיר, כינוי משפחתי או מספר על היד, מתגלה בהמשך כקצה חוט חשוב.

   המטרה בשלב הזה אינה למצוא את כל התשובות, אלא לאסוף את כל מה שכבר קיים ולתעד אותו, כולל מה שמבוסס על זיכרון בלבד.

2. 2

   מבססים את פרטי התשתית במאגרים בארץ

   לפני שפונים לארכיונים בחו"ל, אני מבססת את הפרטים הבסיסיים: שם מלא ואיותים אפשריים שלו, שמות ההורים, תאריך ומקום לידה, ארץ מוצא ומועד העלייה לארץ.

   את הפרטים האלה אפשר למצוא במאגרים בישראל: רישומי משרד הפנים, הארכיון הציוני המרכזי, מסמכי עלייה ומסמכים מקומיים.

   מפתח מרכזי בשלב הזה הוא יד ושם. דפי עד ועדויות שמסרו שורדים ובני משפחה מכילים לעיתים שפע של מידע: שמות של אחים והורים, מקומות מגורים לפני המלחמה וגורלם של בני משפחה. דף עד אחד יכול לפתוח ענף שלם במשפחה.

3. 3

   ממשיכים לארכיון ארולסן ולרשומות נוספות

   רק כשפרטי התשתית ברורים, אני ניגשת לארכיון ארולסן בגרמניה, המחזיק אוסף נרחב של מסמכים על קורבנות ושורדי הרדיפה הנאצית. פרטים מבוססים מאפשרים לזהות בביטחון את האדם הנכון, גם כשהשם מופיע באיות אחר.

   שם, תאריך, מקום ומספר אסיר יכולים לסייע בזיהוי רשומות המתייחסות לאותו אדם. עם זאת, פרטים אישיים עלולים להשתנות, ולעיתים אותו אדם מופיע תחת מספרים שונים. לכן חשוב להשוות בין כמה פרטים ולא להסתמך על התאמה בודדת.

   כך אפשר לבנות בהדרגה רצף של מקומות ותאריכים, ולעיתים לגלות מחנה משנה או אתר עבודה שלא היו מוכרים למשפחה.

4. 4

   פונים לארכיונים של המחנות ואתרי ההנצחה

   לא כל המידע נמצא במאגר אחד. בארכיונים של אתרי הנצחה ומחנות עשויים להימצא רישומי אסירים, מסמכים מנהליים, רשימות עבודה ומקורות נוספים שיכולים להשלים את התמונה.

   במהלך המחקר על סבי התכתבתי, בין היתר, עם אתרי ההנצחה במאוטהאוזן ובפלוסנבירג, וכן עם אתרים וארכיונים נוספים, ובהם מיידנק וטרזין וארכיונים ממלכתיים בפולין ובגרמניה.

   העבודה הזאת דורשת סבלנות: לאתר את הגורם המתאים, לנסח פנייה, לעקוב אחר תשובות ולפעמים להתמודד עם מסמכים בשפות שונות. לא תמיד נמצא המידע המבוקש, אבל כל תשובה יכולה לסייע בקביעת הצעד הבא.

5. 5

   מחברים את המסמכים להיסטוריה

   מסמך עשוי ללמד אותנו היכן אדם היה ומתי. כדי להבין מה התרחש סביבו, צריך להכיר גם את ההקשר ההיסטורי.

   העברה בין מחנות, למשל, עשויה להיות קשורה לצורכי עבודה, לפינוי מחנה או להתקדמות הצבא הסובייטי בחודשי המלחמה האחרונים. ההקשר עוזר להבין את משמעותם של התאריכים והמקומות, אך חשוב להבחין בין מה שהמסמך מתעד במפורש לבין הסבר היסטורי אפשרי. לא תמיד אפשר לדעת בוודאות מדוע הועבר אדם מסוים או מה חווה בכל תחנה.

6. 6

   ממשיכים גם אל התקופה שאחרי המלחמה

   מסלול חייו של אדם אינו מסתיים בהכרח בשחרור. רישומים ממחנות עקורים, מסמכי הגירה, עדויות שנמסרו שנים לאחר מכן ותיקי פיצויים עשויים ללמד על מה שקרה בהמשך חייו, ולעיתים גם להוסיף מידע על תקופת המלחמה עצמה.

לא תמיד אפשר להשלים את כל המסלול

גם מחקר מעמיק אינו מבטיח שנמצא כל תחנה. מסמכים רבים אבדו, אחרים מעולם לא נוצרו, ולעיתים נשארים פערים שאי אפשר לפתור.

המטרה אינה למלא את החסר בהשערות, אלא לבנות את התמונה המדויקת ביותר האפשרית: לתעד את המקומות והתאריכים שאותרו, לשמור את המסמכים שעליהם נשענים הממצאים ולהבחין בין עובדות מבוססות לבין שאלות שנותרו פתוחות.

מה מקבלת המשפחה?

בסיום המחקר אפשר להציג למשפחה ציר זמן, מפה של המקומות שאותרו, העתקים של מסמכים והסבר על משמעותם ההיסטורית. כך רשימה של שמות ותאריכים הופכת לתמונה רחבה יותר של חייו של אדם.

עבורי, המחקר על סבי היה גם מסע אישי. התחלתי מסיפור משפחתי חלקי, עם זיכרונות שלא ידעתי כיצד לפרש, וגיליתי בהדרגה תחנות נוספות בחייו. לא כל שאלה נפתרה, אבל הבנתי שאפשר להתקרב לסיפור באמצעות עבודה סבלנית עם מסמכים, הצלבת מקורות והיכרות עם התקופה.

לפעמים כל מה שצריך כדי להתחיל הוא פרט אחד שאפשר לבדוק.

אם במשפחה שלכם ידוע רק שם של מחנה, מספר אסיר או פרט חלקי אחר, ייתכן שזהו קצה החוט שממנו אפשר להתחיל לחקור.